לצערי קשה לי להאמין.
כי בשביל זה צריך אומץ. אנחנו עם שמאדיר אומץ אבל בתחום הזה אנחנו פחדנים גדולים.
אנחנו מפחדים מארדואן, האיש שאומר על ישראל שהיא נאצית, (ליתר דיוק הוא אמר שאנחנו אפילו יותר גרועים מהנאצים), האיש הזה שמצהיר שירושלים שייכת לו כי היא הייתה פעם חלק מהאימפריה העות'מאנית, האיש הזה שמעלה על נס את החמאס וגם נותן לאנשיו להתאמן על אדמת טורקיה, האיש שמפעיל כעת ג'יהאדיסטים בסוריה ובלוב, מבצע טיהור אתני בכורדים ומעורב כרגע בארבע מלחמות שונות על פני כדור הארץ, מארדואן הזה אנחנו מתים מפחד.
ימין ושמאל כאחד, ואנחנו לא שונים בעניין הזה, כולנו נזהרים 'לא להרגיז את ארדואן', את אחד מגדולי הרוצחים במזרח התיכון.
עוד סיבה שבגללה כנראה לא נכיר בטבח העם הארמני,
כי זו החלטה הקשורה בלב. ולא בביזנס. וגם כאן, פוליטיקאים מימין או משמאל בישראל, מקדשים ביזנס ואינטרסים על פני לב, ועל פני הכרה בהיסטוריה, גם אם אותה היסטוריה מזכירה במשהו את זו של העם היהודי.
אז אמנם ארדואן הוא רוצח גדול וצבוע אבל כלכלית אנחנו עדיין עושים איתו ביזנס. ובישראל זה עומד מעל עניינים של טבח עם.
ארה"ב קיבלה החלטה היסטורית והכירה בטבח העם הארמני. אפילו לא השתמשו שם במילה שואה holocaust, אלא genocide - טבח עם. אלה דקויות שיכולות לסייע גם להחלטה שלנו כדי לא לדבר על שואה נוספת שהייתה למישהו אחר.
האם יש סיכוי שגם העם היהודי יתבונן לרגע בהיסטוריה ויהיה נאמן לליבו ומצפונו?
בעובדות עצמן אין בכלל ספק. הטורקים, בימי האימפריה העות'מאנית, טבחו ביותר ממיליון ארמנים.
מי שהביזנס יקר לליבו יצטט עכשיו היסטוריונים מסוימים ש'קבעו' כי ההרג הזה אינו טבח עם. קל למצוא כאלה ולצטט אותם. היסטוריונים מסוגם גם מכחישים את השואה שלנו ומימדיה.
כשבוע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, כינס מנהיג גרמניה הנאצית את בכירי הצבא במעונו הפרטי בהרי האלפים ופרס בפניהם את תכנית הפלישה לפולין. בנאום אוברזלצברג, שקטעים ממנו הוקראו במהלך משפטי נירנברג, הביע הפיהרר את ידיעתו והסכמתו להשמדה ולרצח העם שיתלוו למלחמה, והצדיק את אדישותו לנושא באירועים שהתרחשו כרבע מאה קודם לכן.
"לא אכפת לי מה תגיד עליי הציוויליזציה האירופית החלשה. מי, אחרי הכול, מדבר היום על השמדתם של הארמנים?".
היטלר לא טעה בהערכתו. ההרג והגירוש ההמוניים של כמיליון וחצי ארמנים על ידי העות'מאנים במהלך מלחמת העולם הראשונה לא נצרב בתודעה האירופית או העולמית באותה תקופה. הארמנים התפזרו לכל עבר, ועל חורבות האימפריה העות'מאנית קמה טורקיה המודרנית. מעשי הטבח נשכחו עד שלקחי השואה היהודית חזרו לשורשי רצח הארמנים, ונקשרו יחד למונח "רצח עם" שתבע עורך הדין היהודי-פולני רפאל למקין.
אך בניגוד לשואת היהודים, זו הארמנית אינה נהנית מקונצנזוס דומה וטורקיה מתכחשת לה ולעברה. העובדה שלארמנים לא הייתה מדינה עד לקריסת ברית המועצות לפני 30 שנה לא תרמה לקידום הזיכרון וההכרה, ואנקרה נהנתה מלובי חזק בוושינגטון במשך עשרות שנים. לא עוד.
ישראל הייתה צריכה להיות המדינה הראשונה שמכירה ברצח העם הארמני. שיקולים פוליטיים ואסטרטגיים עצרו בעדה מלנהוג בצורה המוסרית הראויה. המהלך ההיסטורי של ביידן יכול לספק לה עמדת זינוק נוחה להתייצב לצד האמת.
לינק לכתבה המלאה בתגובות
לפני כמה חודשים תיעדתי את המלחמה בנגורנו קרבאך. נשק ישראלי מתוחכם סייע שם להביס את הארמנים ועל הדרך גם להרוג אזרחים ארמנים. השיח בארמניה היה ש"נכדים של ניצולי שואה עוזרים כעת להרוג נכדים של ניצולי שואה אחרת".
אותם ארמנים אינם קדושים. גם הם ערכו פוגרומים ורציחות בקווקז בשנות ה 90. זו לא עמדת תמיכה בארמניה אל מול מדינות אחרות. ההכרה בטבח העם הראשון על אדמת אירופה במאה ה 20, זה שגם סיפק השראה להשמדת העם שתבוא שני עשורים וחצי לאחר מכן, היא הכרעה של אומץ לב, מצפון והיסטוריה.
רוב גדול של אזרחי ישראל היה מעוניין בה. לא נראה לי שגם הפוליטיקאים שלנו.
Комментариев нет:
Отправить комментарий